החלטה בתיק ת"א 39445-02-11

1.         לפני בקשת גב' אורנית קאזין (להלן: "המבקשת") לצו מניעה זמני, במסגרתה עותרת לאסור על מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המשיב") להיכנס למתחם המקרקעין הידועים כחלקה 52 בגוש 4569 (בעבר, לפני ביצוע רה פרצלציה, חלקה 70א בגוש 4573) הנמצאים בפינת הרחובות ... בגדרה ולהימנע מלבצע כל פעולה שהיא במתחם המקרקעין הנ"ל, והכל  עד למתן פסק דין בתביעה שהגישה כנגד המשיב.

2.         א.         על פי התצהיר התומך בבקשה, המקרקעין הרשומים בבעלות רשות הפיתוח נמסרו בשנות החמישים לחזקתה/בעלותה של הסוכנות היהודית, אשר החליטה בסוף שנות החמישים להקים עליהם מבנים שישמשו עולים חדשים.

ב.         הסוכנות היהודית הגישה תכנית בניה וקיבלה מהרשות המקומית היתר בניה (עותק תכנית הבניה הכוללת היתר בניה צורף לתצהיר כנספח א').

            המבקשת הצהירה, כי לאחר הקמת המבנים, העבירה הסוכנות היהודית את הזכויות בהם לעולים חדשים  שהשתמשו בהם למטרות שונות.

ג.          אחת מהם הייתה גברת ונדה פוקס שבשנות החמישים רכשה מהסוכנות את הזכויות במבנה המסומן באות א' בתשריט נספח ב'.

            ביום 31/12/2003 מכרה גברת פוקס את זכויותיה בבית לה"ה פתוסי ועוזר (עותק הסכם המכר צורף כנספח ג' לתצהיר).

            ביום 26/8/2008 רכשה המבקשת את הזכויות בבית מה"ה  עוזר ופתוסי  וממועד זה החזיקה בו באופן בלעדי (עותק הסכם הרכישה צורף כנספח ד' לתצהיר).

            לאחר קבלת החזקה שיפצה המבקשת את הבית בהשקעה כספית משמעותית ועברה להתגורר בו יחד עם בעלה ושני ילדיה. הואיל וגג הבית עשוי היה אסבסט המסוכן לבריאות, החליפו המבקשת ובעלה את הגג לגג רעפים.

            הבית היה מחובר כדין לרשת המים ולרשת החשמל וכן שולמה בגינו ארנונה כחוק.

ד.         ביום 17/1/2011 הגיעו נציג הנתבע, איש יס"מ ושוטר לבית והודיעו למבקשת, כי בכוונת המשיב לפנות את יושבי הבית מכוח צו פינוי שהוצא לאביה. המבקשת הסבירה, כי אינה פולשת, כי הזכויות בבית נרכשו כדין ממי שהחזיקו בהם עשרות שנים  וכי אביה אינו בעל הזכויות בבית.

            המבקשת הצהירה, כי עוד בנובמבר 2010 קיבל אביה צו פינוי שהודבק על הבית. בשיחת טלפון עם שוטר שהתקשר לאביה הבהיר האב, כי הוא אינו בעל הזכויות בבית, כי אינו גר בבית, וכי אין מדובר בפלישה. לאחר מכן התקשר השוטר למבקשת אשר הבהירה לו, כי מעולם לא קיבלה צו, איש לא פנה אליה בעניין והיא אינה פולשת שכן רכשה את הזכויות בבית. המבקשת הסבירה לשוטר, כי היא בשמירת היריון וביקשה שלא יטרידו אותה עוד בהאשמות חסרות בסיס.

            המבקשת שהייתה נסערת בעקבות פנית השוטר, נסעה למשטרת רחובות וביקשה לראות את הצו.

             להפתעתה נענתה,  כי אין זה מתפקידה של המשטרה.

              המבקשת פנתה למשיב באמצעות עורך דין לבירור ואז הובהר לה, כי מדובר בצו מינהלי. עותק  הצו נשלח למבקשת והתברר,  כי הוא מופנה לאביה בלבד.

            המבקשת הצהירה, כי הואיל והצו לא הופנה כלפיה הייתה בטוחה, כי לא ימומש. בשל היותה בשמירת היריון לא עסקה עוד בעניין.

            לאחר שנציג המשיב הבהיר למבקשת ביום 17/1/2011, כי למרות שהצו אינו מופנה כלפיה בכוונת המשיב לפנות את יושביו, פנתה המבקשת למשיב באמצעות בא כוחה והתריעה, כי הצו אינו תקף כלפיה בהיותה בעלת הזכויות, כי אין מדובר בפלישה, וודאי שאין מדובר בפלישה טרייה כדרישת חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים). ביום 18/1/2011 התריע בא כוחה במכתב שנשלח בפקס באשר למצבה וכן, כי פעולה שלא כדין עלולה לגרום לה נזקים.

ה.         למרות כל אלה, ביום 20/1/2011 בעת שיצאה עם משפחתה לבדיקות במרפאה, קיבלה שיחה טלפונית, הוזעקה לבית ונדהמה להיווכח, כי המשיב בסיוע שוטרים פינה את תכולת הבית ועומד להרוס אותו. כל תחינותיה ותחינות בעלה והפצרות ראש הרשות המקומית לעכב את הריסת הבית, לרבות לצורך פנייה דחופה לבית המשפט, לא נענו והבית נהרס עד היסוד.

            לאחר ביצוע הפעולה נודע למבקשת, כי המשיב ידע על קיום הבית חודשים רבים לפני ביצוע ההריסה.

            המבקשת הצהירה, כי כתוצאה מהאירוע נפלה למשכב, היא ובני משפחתה נאלצו לעבור להתגורר בבית הוריה בתנאים בלתי נוחים.